פסק-דין בתיק עפ"א 48526-02-11

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים ברחובות בתיק 18486-07-10 בו הורשעה המערערת בעבירה של חניה אסורה. העונש שגזר בית משפט קמא, קנס בסך 500 ש"ח ובגין כך הערעור שלפני.

בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערערת, כי טעה בית משפט בהרשעתו את המערערת, שהודתה בעובדות כתב האישום, מכיוון שעובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה שנעברה.

כן טעה בית משפט שהרשיע המערערת בעבירה על פי הוראת חוק בלתי ידועה.

עוד נטען, כי סעיף 85 לחוק סדרי הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק") מחייב תיאור העובדות המהוות העבירה וציון המקום והזמן במידה שניתן לעשות כן.

לכתב האישום ארבעה חלקים כשהעובדות מפורטות בחלק השני לכתב האישום ובחלק השלישי הוראות החיקוק ובחלק הרביעי עדי התביעה. נוכח כך, בתיאור העובדות המצויות בכתב האישום על פיו הורשעה המערערת, מצוי תאריך, שעה ותיאור מקום בלבד.

עוד נטען, כי במקום המיועד לפירוט הוראות החיקוק, צוין עבירה לפי סעיף 10(ד) ובתיאור מילולי "חניה במקום אסור לחניה" אך לא צוין החיקוק. נוכח כך, אין בעובדות כתב האישום ציון עבירה שבוצעה על ידי המערערת וכי היא החנתה את הרכב במקום אסור כך גם לא צוין התמרור האוסר חניה במקום הנדון.

ב"כ המערערת הודה בעובדות כתב האישום אך משאין באלה כדי להצביע על עבירה, לא היה מקום להרשעה ובגין כך, מבקש ב"כ המערערת לזכותה ולפסוק הוצאות כנגד המשיבה.

בטיעון בעל פה הוסיף ב"כ המערערת וציין את טרונייתו על עובדי המשיבה, על התובע העירוני, הכל כמפורט בפרוטוקול הדיון (ואינני מוצאת מקום לחזור על טענות אלה).

ולענייננו טען:

"כאשר יש כתב אישום בפני בית המשפט והנאשם מתבקש להשיב לכתב האישום שלפני בית המשפט, הוא לא מתבקש להשיב לדו"ח שהוא קיבל, לא מתבקש לאיזה משהו אחר אלא מתבקש להשיב לכתב האישום. כתב האישום הוא מה שיש בתיק בית המשפט וכל מה שהיה קודם, זה אפשר לטעון שזה לגבי הזמנה למשפט, חתימה וכו' אבל זה לא אומר שכתב האישום בפני בית המשפט הוא מסמך שצריך עוד להוסיף ולהסביר. אם התביעה סברה שצריך להוסיף, הייתה צריכה להוסיף בדיון בבית המשפט. אני לא בטוח שהיא רשאית לעשות זאת. כל הנוהל הזה של שיפוט מהיר על פי דו"חות נועד לכך שכאשר הנאשם בוחר לא ללכת לבית המשפט, הוא מורשע על פי הדו"ח, לכן כאשר הוא טוען שהוא רוצה להישפט, אני לא חושב שזה נכון לאפשר לתביעה לתקן את הדו"ח לאחר שהוא הגיע לבית המשפט רק משום שהדו"ח הוא כמות שהוא ואם התביעה הייתה כותבת כמו שצריך, יכול להיות שהוא היה מודה וגומר את העניין הזה". 

ולאור כל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט לקבל את הערעור ולזכות המערערת.

ב"כ המשיבה מבקשת לדחות את הערעור. מציינת כי מדובר בעבירה של איסור חניה, רכב הנאשמת חנה באדום לבן, מפנה את בית המשפט לפסיקת בית המשפט העליון רע"פ 7752/00 שעניינו סדרי הדין המאוד מיוחדים שנקבעו לעבירות קנס ומטרתם לפשט הליכי האישום והליכי הזמנה לדין של נאשמים.

עוד מציינת, כי הודעת תשלום קנס חייבת להישלח לבעל הרכב בלבד ולא למי שנהג ברכב.

לגופו של עניין, דין הערעור להידחות.

1.         פסק דין מנחה בעניינם של עבירות הקנס רע"פ 7752/00 עו"ד שמחה ניר נ' מדינת ישראל פורסם נ"ו (4) עמ' 283. על פי העובדות המערער, ניר, קיבל הודעת קנס בגין עבירת חניה ולאחר שהודיע כי ברצונו להישפט, נשלחה לו הזמנה למשפט שנחתמה על ידי מפקחת תחנה בעיריית ירושלים ומשלא התייצב לדיון, הורשע בבית משפט, הושת עליו קנס. לטענתו, ההזמנה לא נחתמה על ידי תובע מוסמך ולכן לא הייתה כדין.

            בהחלטה מקיפה נקבע על ידי כב' השופט מצא:

"הודעת תשלום קנס הנמסרת לנאשם בפתח ההליך אמורה (בהתאם לסעיף 228(ב) לחוק) לכלול גם את פרטי העבירה. אם הודיע הנאשם שיש ברצונו להישפט על העבירה, מורה סעיף 230 כי תישלח לו הזמנה למשפט. יושם אל לב כי סעיף 230, המורה על כך, אינו אומר כי הסמכות לשלוח את ההזמנה נתונה רק לתובע (או לבעל תפקיד מוגדר אחר), וכי בשונה מסעיף 228(ב), המורה כי בהודעה על תשלום קנס יש לפרט את העבירה ואת שיעור הקנס שנקבע לה, הרי שבסעיף 230 לא נאמר כלל מה צריך להיות תוכנה של ההזמנה למשפט. נראה כי בשונה מהודעה לתשלום קנס - שהיא מסמך מהותי ומסירתה לידי הנאשם היא הפותחת את ההליך - "הזמנה למשפט" אינה אלא אמצעי דיוני-טכני, שמטרתו להביא לידיעת הנאשם את המקום והמועד שבהם יתקיים המשפט. ביותר מכך אין למעשה כל צורך: הלוא היוזמה לקיומו של המשפט בסוג זה של עבירות לא באה מצד הרשות, אלא מצדו של הנאשם, שבהודעתו על רצונו להישפט (על העבירה המסוימת אשר יוחסה לו בהודעה על תשלום קנס) עשה שימוש ב"ברירת המשפט" שהוענקה לו בחוק".

עוד נקבע בהלכה זו, בעמ' 287 כי:

"הזכרתם החוזרת של פרטי העבירה בנוסח ההזמנה למשפט הנשלחת לנאשם, לא נועדה להביא לידיעתו את פרטי העבירה שבה הואשם, אלא אך להעמידו על העבירה שעניינה ידון במועד שנקבע. הלא אפשר שכנגד נאשם אחד יהיו תלויים בפני בית המשפט כמה משפטים הממתינים לבירור (בין בעבירות של ברירת משפט ובין בעבירות אחרות) והזכרתם בהזמנה למשפט של פרטי העבירה העתידה להידון במועד שנקבע, תקל עם נאשם כזה ותסייע לו להיערך לבירורו של המשפט המסוים שלשמו הוזמן".